זו בקשת רשות להגן, שהוגשה כנגד תביעה כספית ע"ס 387,723 ש"ח שהוגשה ע"י המשיב כנגד המבקשים ובגין יתרת חוב על פי ספריו.
לטענת המשיב (להלן:"הבנק"), המבקשת 1 (להלן:"החברה"), ניהלה ח-ן מס' 715301 בהתאם לתנאים הכלולים ב-"בקשה לפתיחת חשבון וקביעת תחומי פעילות" ובהסכם "תנאים כלולים לניהול חשבון", נטען כי החברה משכה כספים ביתר ונשארה ביתרת חוב לבנק. בנוסף, ביום 28.6.10 נטלה החברה הלוואה ע"ס 200,000 ש"ח והתחייבה לפרוע אותה בהתאם לתנאים הכלולים ב "בקשה לקבלת הלוואה", נטען, כי החברה הפרה את התחייבותה ולא פרעה את תשלומי ההלוואה במועד. נטען כי המבקש 2, היה באותה עת בעל עניין בחברה, וערב לכל חובותיה והתחייבויותיה של החברה ובהתאם ל"כתב ערבות מתמדת ל 'כל חוב' שאינה מוגבלת בסכום" , ולפיכך הוראות פרק ב' של חוק הערבות אינן חלות עליו. נטען כי המבקש 3, ערב לכל חובותיה והתחייבויותיה של החברה ובהתאם ל"כתב ערבות מתמדת ל 'כל חוב' מוגבלת בסכום" עד לסך 1,250,000 ש"ח, ולאור סכום ערבותו אינו ערב מוגן כהגדרתו בחוק הערבות.
המבקשים, באמצעות תצהירו של המבקש 3, טוענים כי החברה אינה חייבת דבר לבנק. לטענתם ההלוואה שניתנה הייתה אמורה להיפרע ב- 48 תשלומים שווים בסך 4166.67 ש"ח כ"א, החל מ-28.7.10, כאשר לכל תשלום אמור להצטרף סכום המהווה ריבית מוסכמת. נטען, כי הבנק קיבל לידיו 48 שיקים מעותדים, ועוד בטרם קיבלה החברה את סכום ההלוואה, המשוכים על חשבונו של אילן סמואל (להלן:"מר סמואל") שהינו חבר קרוב של המבקש 3 , ושביקש לסייע בידו. לטענתם הבנק לא היה מעמיד הלוואה ללא השקים שנמסרו, שכן מר סמואל הינו לקוח ותיק ומכובד של הבנק . עוד נטען, כי הייתה הסכמה עם הבנק, ולפיה החברה תפרע את תשלומי ההלוואה, וכנגד כל תשלום יוחזר לידיהם השיק של מר סמואל, אשר זמן פירעונו כשבועיים ממועד פירעון ההלוואה. נטען כי הדברים התנהלו כך במשך מס' חודשים, ולאחר מכן נפרעו השקים של מר סמואל, נטען כי השקים נפרעו "כשעון שוויצרי" ולבנק לא נגרם כל איחור בפירעון ההלוואה.
לעניין יתרת החוב בעו"ש, המבקשים מודים כי אכן הייתה חריגה של 27,000 ש"ח מהמסגרת (200,000 ש"ח). וכאשר הבנק זקף את פירעון השקים של מר סמואל לטובת העו"ש ולא לטובת ההלוואה (כשלטובתה נועדו) וכך הצטמצמה יתרת החוב בעו"ש בעוד שיתרת ההלוואה תופחת.
נטען כי המבקש 3 פנה מס' פעמים לרונן בבנק, שהבטיח לו, כי אם יפרע את החריגה בעו"ש, יתאפשר לחברה להמשיך ולנהל את חשבונה, ולא ינקטו כנגדה הליכים. לטענתו, 10 ימים לפני שהפקיד את הכספים לעו"ש (בסך 15,000 ש"ח) הגיש הבנק את התביעה, ושסכומה אינה רלווונטי כלל ליתרת הפיגור. נטען, כי הבנק לא ציין שמר סמואל ערב לחובותיה של החברה בסכום העולה על המסגרת המאושרת, ואף בסכום העולה על יתרת החובה, והבנק לא חשוף כלל לגבי האשראי.
ההלכה היא שבבחינת בקשת רשות להגן, מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. המבקש אינו נדרש להוכיח את גרסתו אלא רק להראות הגנה אפשרית. ביהמ"ש אינו בוחן שאלות של מהימנות אלא עורך בחינה ראשונית של העניין. דלתות ביהמ"ש תפתחנה, אם התצהיר על פניו, בשילוב עם החקירה הנגדית (ככל שהתקיימה), מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה.
אין צורך להגיע למסקנה שיש למבקש סיכוי טוב בהגנתו, ודי במסקנה שאם תתקבל גרסת המבקש כמהימנה, אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה.
הבקשה תידחה כאשר אין ספק בכך שאין למבקש כל הגנה ולא התעוררה כל נקודה הגיונית שמעלה הגנה מטעם המבקש. כל זאת בכפוף לכך שהחומר המצוי בפני ביהמ"ש, לרבות במסמכים או בחקירה הנגדית, מפריך את טענות המבקש. (ראה: ע.א. 102/83
ל.ג.ל כרמיאל נגד בנק לאומי, מא (1) 253, וכן ע.א. 105/89
קו אופ אבן יהודה נ' בנק הפועלים מה (3) 585).
לאחר עיון בחומר שבתיק ושמיעת הצדדים אני מחליט לקבל את הבקשה לגבי חוב ההלוואה, ולדחותה לגבי החוב בעו"ש.
לגבי יתרת החוב בעו"ש, הבקשה נדחית. אין ממש בטענה לגבי יתרת החוב בחשבון העו"ש, ולא הונחה לגביה תשתית עובדתית מינימלית מספקת לשלב דיוני זה. העובדה שבעבר הייתה חריגה וסולקה, והבנק מחל, אין בה להכשיר את החריגה הנוכחית, מה גם, שלא ראיתי, שבתוך ימים ספורים סודרה החריגה. כאמור, מדובר בחריגה של 27,000 ש"ח מעל המסגרת, וכאשר להקטנת החריגה שולם סך חלקי של 15,000 ש"ח ולאחר הגשת התביעה (23.6.11). בהקשר זה לא ניתן לראות באמור בסעיף 16 לתצהיר, לעניין הבטחת רונן, סיכום מחייב וסופי, השולל מן הבנק את זכות התביעה ובשל החריגה מן המסגרת, ושעה שהייתה חריגה ושהוקטנה רק בחלקה, ובחלוף זמן ניכר ממכתב דרישה , ולאחר הגשת התביעה.
לגבי ההלוואה, אני מחליט ליתן למבקשים רשות להגן.
יש לברר את טענת המבקשת, לפיה פרעון השיקים הדחויים, שמסר מר סמואל, מהווה בטוחה, לפרעון ההלוואה, שסכומה נדרש כאן, ושעה שהשיקים נפרעים כסדרם, אכן קיימים קשיים ביחס לטענה זו, מול כתב ההתחייבות להחזר ההלוואה, וכאשר מועד ההחזר מוקדם בכשבועיים מתאריכי הפרעון של השיקים שמסר מר סמואל, ואולם יש לאפשר למבקשים להוכיח טענתם שתשלומי ההלוואה יחשבו כנפרעים, עם פרעון השיקים האמורים. משכך, ובכפוף לפרעון השיקים נשוא סעיף 5 לתצהיר הבר"ל, כסדרם ובמועדם, ניתנת למבקשים רשות להתגונן לגבי חלק התביעה, המתייחס להלוואה.
נוכח האמור, התביעה מתקבלת ביחס לסכומי החוב שבעו"ש, שבסעיף 8 א' וב' לתביעה, ובצירוף ריבית כמבוקש בתביעה.
התובע זכאי לפסק דין חלקי, לגבי סכומים אלה, בצירוף חלק יחסי של האגרה, צמוד ונושא ריבית כחוק, ושכ"ט עו"ד בגין חלק תביעה זה, לפי התעריף המינימלי המומלץ של לשכת עוה"ד, צמוד ונושא ריבית כחוק. ניתן להגיש פסיקתא לחתימה.
לגבי התביעה בגין ההלוואה, סעיפים 8 ג' וד' לתביעה - הבקשת רשות להתגונן , מתקבלת, וכאמור לעיל. התצהיר יהווה לעניין זה, כתב הגנה.
לגבי המשך הדיון, בעניין זה, אני מורה :-
1. הליכים מקדמיים ,ככל שנדרש, יושלמו בתוך 45 יום מהיום.
2. הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית, ותיק מוצגים כדלקמן : -
המשיב בתוך 90 יום מקבלתו החלטה זו.